שיחה על פונדקאות הורות ומגדר בעידן טכנולוגיות הפריון

מציגה: עדי מורנו

פרוייקט נשים וטכנולוגיות רפואיות, אישה לאישה חיפה[1]

סיכום מפגש מיום 1.12.10

 

פונדקאות נסמכת על ומתקיימת הודות לטכנולוגיות רפואיות המאפשרות את קיומה, הסדרים חוקיים וכלכליים המבנים את המסגרת החוזית בה היא נעשית, ונורמות חברתיות פרו-נטליסטיות. השיח אודות פונדקאות נע לרוב בין העמדה המתירנית/מעודדת לבין העמדה האוסרנית.

העמדה המתירנית מציגה כעיקרון מוסרי מנחה את זכותם של זוגות חשוכי ילדים להורות, ואת זכותה של הפונדקאית לבעלות על גופה ולבחירה חופשית בביצוע פונדקאות. העמדה האוסרנית מציגה כעיקרון מוסרי מנחה את ערך שלמות הגוף, ומדגישה נזקים פיזיים ונפשיים שעלולים להיגרם לפונדקאית בתהליך, תוך התנגדות לתהליכי מסחור הגוף הנובעים מעצם השימוש בטכנולוגיות פריון. דיכוטומיה זו מעלימה מן השיח את התא המשפחתי הזוגי שהוא המוסד החברתי העומד בבסיס פרוצדורות פונדקאות.

מודל המשפחה עבר תהפוכות רבות מאז מחצית המאה ה-20, עם העלייה באחוז הגירושים והופעתם של תאים משפחתיים "אלטרנטיביים" כגון משפחות של הורה יחיד וזוגות חד מיניים. תאים משפחתיים אלה מערערים על המודל המחבר בין הורות לבין זוגיות ומשלבים פעמים רבות מבוגר נוסף בעל קשר אל הילד, כמו למשל הורה מגדל[2] שאינו הורה ביולוגי של הילד, ובמקרים רבים גם אינו ההורה החוקי של הילד.

במקרים של בעיות פוריות השימוש בהליך פונדקאות פותר לכאורה דילמות עבור הזוג המזמין הנוגעות ליחסיהם עם "הורה" נוסף לילד מכיוון שהוא מעניק לזוג המזמין "בעלות" מלאה על הילד לאחר ההליך על אף השילוב של גורם מסייע נוסף כמו תורמ/ת תאי רביה או פונדקאית. הציפייה החוקית-נורמטיבית היא כי לאחר סיום ההיריון ינותק הקשר עם האם הפונדקאית, אשר סיימה את תפקידה בעסקה. מאידך, הספרות המחקרית[3] מעידה כי ברוב המקרים נוצר באופן וולונטרי קשר רגשי חזק בין האם המזמינה לבין הפונדקאית, הממשיכה לעתים להיות משולבת כקרובת משפחה רחוקה בתא המשפחתי. קשר זה מתקיים חרף ניסיונות משטור מצד הרשויות המפקחות על ביצוע הפונדקאות וחרף נסיונות למנוע בחוק קרבה בין הפונדקאית והמזמינים באמצעות איסור על האם הפונדקאית להיות קרובת משפחה של הזוג המזמין, או אי מתן אישור לפונדקאות מטעם הועדה המפקחת בין אנשים שיש ביניהם קשר חברתי מתמשך.

מערכת החוק אינה עוקבת אחר השינויים החברתיים הללו הן בהיבט המודלים האלטרנטיביים למודל המשפחה הקלאסי והן בהיבט הקשר עם מבוגרים נוספים בחייו של הילד: הפונדקאיות או הורים מגדלים שאינם ביולוגים. החוק אינו מגדיר מהו מעמדו של אדם המגדל ילד מספר שנים כאשר אינו ההורה הביולוגי של ילד זה. האם יש לאדם זה זכויות הוריות כגון משמורת? אפוטרופסות? זכויות ביקור במקרה של פרידה מההורה החוקי? ומהן החובות הנלוות למסגרות הוריות אלה?

ניתן היה, למשל, לראות במודל ההורה המגדל פתרון לבעיות פוריות בקרב זוגות, כאשר, בדומה למודל התנ"כי – זוגות חשוכי ילדים מתקשרים עם אדם נוסף (אישה או גבר בהתאם למגבלות הפוריות) ומביאים ילד לעולם כפרויקט משותף.  הכרה באופציות משפחתיות אלה עשויה להקטין את הפניה למסלולי פונדקאות, ובפרט את הפניה למסלולים יקרים ופוגעניים כדוגמת פונדקאות בינלאומית, ובה בעת לאפשר מענה, גם אם חלקי, לצורך האנושי בהורות.

לסיכום, הציעה עדי מורנו  להסדיר בחוק הכרה במגוון זיקות הוריות. מן הצד האחד יש לאפשר להורים ביולוגיים (פונדקאית, תורמת ביצית, תורם זרע) להיות מעורבים בחייו של ילד תוך זיקה הורית מופחתת אם רצונם בכך, ולהפחית תוך כדי כך את מסחור הגוף ושלילת האנושיות הנלווה לאופן בו תהליכים אלה מתרחשים כיום. מן העבר השני, הוצע להסדיר את זכויותיהם וחובותיהם של הורים מגדלים, כך שייתכנו תאים משפחתיים שאינם מבוססי זוגיות. כך זוגות עקרים ו/או זוגות חד מיניים יוכלו לפנות להליך של הורות משותפת ללא חשש שזכויותיהם ההוריות של ההורים הלא ביולוגיים ייפגעו.

 

שיפורים נוספים שהוצעו בדוח "פונדקאות בישראל" שנכתב על ידי נופר ליפקין, ארגון אישה לאישה:

·         הידוק הליווי והפיקוח על הליך הפונדקאות

·         הבטחת תגמול כלכלי הוגן לפונדקאית, ולא רק "כיסוי הוצאות"

·         מודל התקשרות פארא-כלכלי, המכיר בחלקה של הפונדקאית בהבאת הילד לעולם ומאפשר לה, אם ברצונה בכך, לדרוש זכויות יידוע וביקור של הילד.

·         איסור על תווך פונדקאות למטרות רווח

·         רישוי ופיקוח של מרכזי תיווך

·         איסור על "יבוא" תינוקות פונדקאות ממדינות שאין בהן הגנה ראויה על הפונדקאיות

 

 

תמצית הדיון ונקודות עיקריות שעלו

נפרדות וקשר

התא המשפחתי הליברלי-קפיטליסטי שומר על עצמאות, ועל מופרדות. כששירותי פריון נתפשים כמצרך יכולה המשפחה לרכוש אותו מבלי להבחין באדם המעורב הנוסף (פונדקאית, תורמ/ת זרע או ביצית) ומבלי לערב אותו במשפחה. כשיש עוד מישהו מעורב מוחקים את הגורם המסייע, זאת על אף שהילד יוכל לצאת נשכר מהתקשרות עם האדם הנוסף.

קשר עם המשפחה לאחר לידת הילד אינו תלוי ברצונה של הפונדקאית, אלא מותנה ברצון ההורים המיועדים. לכן הפונדקאיות מתאמצות לא להקשר אל העובר ולעיתים קרובות מבקשות ללדת בניתוח קיסרי כדי להמנע לחווית הלידה והפרידה מהילד. הקבוצה סברה שאם נאמץ מודל שמאפשר לפונדקאית לשמור על קשר מהמשפחה הפונדקאית תוכל להמנע מפחד מהפרידה מהתינוק ולהרשות לעצמה להקשר אליו. על מי שמשתמש בטכנולוגיה להכיר באדם הנוסף שקשור לתהליך הבאת הילד.

 

הורים חוזיים, הורים מגדלים, הורים גנטיים, הורים ביולוגיים – זכויות וחובות

הורות של הורים מגדלים קיימת בפועל כתופעה חברתית קיימת ומושתקת. לא מדברים על זכויות של הורים כאלה, וממשיכים לקדש מודל של משפחה קלאסית, למרות שגם בקרב זוגות סטרייטים וגם בקרב חברי הקהילה ההומו לסבית משפחות חד הוריות, גרושות ומשולבות, עתידות להיות חלק ניכר יותר בחברה.

דימוי המשפחה הנורמטיבי והעדר הכרה משפטית מערימים קשיים על "הורים מגדלים", שאינם הורים גנטיים של הילד. קיימים קשיים משפטיים רבים בגידול ילדים השייכים באופן גנטי או ביולוגי רק לאחד מבני הזוג. ההסדרים המשפטיים הנוגעים להורים המגדלים ("החורגים") אינם אחידים או עקביים בשל גוונים רבים שיש לתופעת ההורה המגדל. מחד, להורה המגדל יש מספר מחויבויות משפטיות המוכרות בחקיקה ובפסיקה (הוא חייב במזונות, בבטוחים סוציאליים),ומאידך אין לו מעמד משפטי כהורה, למשל, הוא אינו יכול להסכים לטיפול רפואי בילד שאינו ילדו הביולוגי. כך למשל, בתא משפחתי לסבי – אם בת הזוג אמצה את התינוק – יש לה זכויות במקרה פרידה כמו לאם הביולוגית. אחרת – אין לה שום זכות. נסיון להתגבר על עניין זה אינו פשוט, שכן להורה מגדל קשה לעיתים להוציא צו אפוטרופסות או אימוץ כשהורה גנטי אחר עדיין בחיים.

במקביל, הממסד מתעקש להפריד חברתית ומשפטית בין ההורים המזמינים לגורמים המסייעים ברבייה, שיכולים להיות הורים גנטיים או ביולוגיים של הילד. כך בין המשפחות לפונדקאית, כך בשמירת האנונימיות של תורמי זרע ובציות. נוצר מצב שבו להורה מגדל יכולה להיות מחויבות משפטית, למרות שאינו הורה ביולוגי ומאידך להורה ביולוגי אין שום מחויבות משפחתית. הוצע לוותר על דימוי משפחה "קלאסי" ולאפשר צורות הורות אחרות גם מבחינת האחריות המשפטית. אפוטרופסות, להבדיל מאימוץ, יכולה להיות מודל גמיש יותר לעניין זה.

 

דימוי המשפחה הנורמטיבי והקהילה ההומו לסבית

החוק מאפשר פונדקאות רק כאשר קיימת בעיית פריון במשפחות "קלאסיות" של אב-אם-ילד/ה. פונדקאות לתא משפחתי שונה, כמו למשל לזוגות חד מיניים, אסורה, למרות שכיחותם הרבה של תאים משפחתיים כאלה בחברה. זאת על אף שלכאורה, מדיניות התומכת בפונדקאות למשפחות אלטרנטיביות יכולה היתה להסתדר עם התיזה המקדשת קשר גנטי בין ההורים לילד.

לכאורה, מבחינה ביולוגית וכלכלית, נוח היה שזוגות הומואים וזוגות לסביים יתחברו לצורך הבאת ילדים לעולם. למרות זאת קיימת נטייה שלא לערב הורים נוספים על בני הזוג. עומקו של דימוי המשפחה הקלאסית מתבטא גם בנסיונם של חברי הקהילה ההומו לסבית לקדש זוגיות הדומה לזוגיות של זוגות סטרייטים נורמטיביים. העדר הכרה משפטית של ההורים המגדלים כהורים של ילדים בתוך תאים משפחתיים כאלה מתמרצים לפנות לפונדקאות.

האם איסור פונדקאות יכול להוביל להבנית מבנים משפחתיים אלטרנטיביים, או שבשל עומקו של דימוי המשפחה הקלאסית, לא ניתן יהיה להשפיע על כמות הפונים לפונדקאות, גם אם, לדוגמא, יוקלו הקריטריונים לאימוץ או להכרה במבנים אחרים? בנוסף, עלתה השאלה אם החשיבות הניתנת לקשר דם ייחודית לישראל ואם במדינות אחרות הורות חברתית, למשל דרך אימוץ, יותר מקובלת.

 

נרטיבים שולטים

הנרטיב החברתי מאדיר את הזוג המזמין ואת רצונו לילד. נראה שההבניה היא לכיוון הנרטיב שמשרת את הממסד המדיני, הדתי והרפואי לכיוון קדושת הפריון.

מעניין להשוות את סוגית הפונדקאות לתרומת כליות. תורמי כליות הם בעיקר גברים, וגם הם ממעמד סוציו אקונומי נמוך. מדוע, אם כך, תרומת כליות תמורת תשלום אסורה בישראל, למרות שהיא מובילה למותם של הזקוקים בהשתלה, ואילו פונדקאות מותרת?

נראה שנרטיב "קדושת הפריון" מאפשר קבלה של הפונדקאות.

 

מהי אמהות?

ישראל מתאפיינת בחשיבות שהיא נותנת להורות גנטית, להבדיל מהורות אחרת ותפישה זו משפיעה גם על דימוי המשפחה הקלאסי. ההריון והאמהות היום מופרדים ע"י החפצה של גוף האישה. העובדה שרק נשים הן היכולות להוליד ילדים והכוח החברתי שנשים היו יכולות לקבל כתוצאה מעובדה זו – נמחקו באמצעות הפיכת ההריון לשקוף. ההריון נתפש כחלק מהתהליך הביולוגי והאישה אינה זוכה לכוח או להערכה.

נהפוך הוא, הפונדקאיות נתפשות פעמים רבות כנצלניות, או כמחפשות עסקאות קלות למרות שבפועל הנשים שמציעות עצמן כפונדקאיות הן בעיקר חד הוריות ממעמד סוציו אקונומי נמוך. למעשה הפונדקאות מותנית בשלושה גורמים: אישה – גוף (רחם) - ועוני. לפונדקאות יש דימוי של עסקה רווחית, אך בפועל לא תמיד מדובר בעסקה כלכלית נכונה בשל אובדן ימי עבודה והוצאות נוספות ונשים אלה יוצאות נפסדות כלכלית.

 

מהו תפקידם החברתי – פוליטי של ארגוני נשים במאבק זה? האם להלחם בתופעת הפונדקאות ולגנות אותה  או לקבל אותה כקיימת ולהבטיח שבריאותן וזכויותיהן של נשים יישמרו בתוכה?

הקבוצה סברה שיש להפריד את הפעולה לשני שלבים. מחד, צריך להשמיע את קול האמת האידאולוגית באופן ברור וחד משמעי ולומר לא לפונדקאות, בדומה לקולות שנשמעים בשיח אודות זנות. מאידך יש לפעול בועדות הכנסת ולהבטיח שפונדקאות, אם היא מוסדרת, תעשה באופן שימנע ככל האפשר פגיעה בנשים. עם זאת, עולה החשש שאמירת "אמת אידאולוגית" אחת בלבד תשתיק קולות של נשים שמדברות בכל שונה, למשל על חווית סיפוק מפונדקאות (עדויות מנשים שיחסיהם עם המשפחות ועם הילדים נשמרו).

 

 

רשמה: שרון בסן